שישה ימים לפני שהדמוקרטים הביסו את הרפובליקנים בבחירות האמצע בארצות הברית, יותר מ-24 מהאסטרטגים הבכירים של הנשיא דונלד טראמפ, התכנסו לשיחת וידאו סגורה. האווירה הייתה קודרת, והבדיחות השחורות לא איחרו להגיע.
“איזו גלולה אתם רוצים קודם, הלבנה או השחורה?”, שאל טוני פבריציו, הסוקר הראשי של טראמפ, ברמיזה לציאניד. ג’יימס בלייר, שעזב את הבית הלבן כדי לנהל את מאמצי הבחירות של הנשיא, הצטרף להומור הקודר: “אני מתחיל להסדיר את ענייניי. מציע לכולכם לעשות אותו הדבר”.
במשך כחצי שעה דנו המשתתפים בהומור בהכנות להלוויות, באוכל בבתי כלא, בחנינות נשיאותיות ואפילו בבריחה מארצות הברית.
ואז עלתה ישראל. “לפחות ביבי ניצח. הוא יגן עלינו”, אמר בלייר בציניות, בהתייחסו לבחירות בישראל שנערכו יום קודם לכן, אף שגוש נתניהו לא השיג רוב בכנסת. “אולי נוכל לקבל מקלט מדיני בישראל”, השיב פבריציו.
התיאור הזה מופיע בתחקיר מקיף של הניו יורק טיימס, המבוסס על ראיונות עם יותר מ-70 מחוקקים, יועצים פוליטיים, סוקרים, בכירי הבית הלבן ופעילים במפלגות. הוא חושף עד כמה הבינו אנשי טראמפ, עוד לפני יום הבחירות, שהמלחמה באיראן הפכה לאחת הסיבות המרכזיות לקריסה הפוליטית הצפויה.
האזהרה הפנימית: בלי סיום המערכה, נפסיד את הסנאט
כבר בקיץ הפיץ בלייר מצגת פנימית לבכירי הבית הלבן, שהציגה קשר ברור בין ההתפתחויות במלחמה באיראן לבין היחלשות התמיכה ברפובליקנים. הנתונים הראו שכאשר התנהלו קרבות, היתרון של הדמוקרטים בסקרים התרחב. בתקופות שבהן התקיימו מגעים להסדרה הוא הצטמצם, ושב לגדול כאשר הפסקת האש קרסה.
בסוף יולי כבר נהנו הדמוקרטים מיתרון של עשר נקודות אחוז בסקרים לקונגרס. באחת השקופיות הופיעה אזהרה מודגשת: הרפובליקנים עדיין יוכלו לשמור על בית הנבחרים אם יתרון הדמוקרטים יצטמצם לארבע נקודות אחוז בלבד.
“אבל זה לא יקרה בלי הפסקת אש קבועה, פתיחת מצר הורמוז וירידה במחירי הדלק”, נכתב במצגת.
אזהרה נוספת קבעה שתוצאה המתקרבת ליתרון דמוקרטי של עשר נקודות עלולה לעלות לרפובליקנים בשליטה בסנאט. בפועל, התוצאה הייתה חמורה אף יותר. זו אחת התבוסות הקשות ביותר של הרפובליקנים זה כחמישים שנה.
ההסכם שוואנס כמעט השיג עם איראן
ביוני האחרון, סגן הנשיא ג’יי.די. ואנס הצליח לגבש עם איראן מזכר הבנות, שעורר תקווה בקרב אנשי הקמפיין הרפובליקני. סקר שערך פבריציו העלה כי בקרב מצביעים שהכירו את פרטי ההסדר, התמיכה בו עלתה על ההתנגדות בפער של 41 נקודות אחוז. נוסף על כך, 67% העריכו שההסכם יביא לירידה במחירי הדלק.
אך ההזדמנות התפוגגה. גורמים רפובליקניים שנקטו קו תקיף כלפי איראן, ובהם הסנאטור טד קרוז מטקסס, הפעילו לחץ על טראמפ שלא להקל את הלחץ על טהרן. ההסכם קרס והמלחמה נמשכה. יועצי הנשיא, כך לפי התחקיר, כבר ידעו שהציבור אינו מבין מדוע טראמפ פתח במלחמה. קבוצות מיקוד שנערכו במרץ הראו שמצביעים ראו בה הפרה של הבטחתו שלא לפתוח במלחמות חדשות, לצד פגיעה ישירה ביוקר המחיה.
מחירי הדלק חצו את רף ארבעת הדולרים לגלון, מחירי הדשנים זינקו והפגיעה במסחר דרך מצר הורמוז העמיקה. בפומבי המשיך טראמפ להתפאר בהישגיו הצבאיים. מאחורי הקלעים קיבל תדרוכים על מחירי האנרגיה, סגירת מצר הורמוז והדלדלות מלאי אמצעי הלחימה האמריקניים.
“מה היה קורה אם לא היינו נכנסים לאיראן?”
התחקיר מגלה שגם טראמפ עצמו החל להרהר במחיר הפוליטי של החלטתו. עוד לפני סגירת הקלפיות שאל הנשיא בשיחה פרטית, לפי אדם ששוחח עמו: “אם מעולם לא היינו נכנסים לאיראן, מה לדעתך היה קורה בבחירות האמצע?”.
לפי הטיימס, אנשי הנשיא הבינו שהמלחמה הפכה את אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו לנקודת תורפה: הנשיא שהבטיח להימנע ממלחמות חדשות הוביל את אמריקה למלחמה ממושכת, והנשיא שהבטיח להוריד מחירים נאלץ להתמודד עם התייקרות האנרגיה.
הדמוקרטים ניצלו זאת כדי להציג את הממשל כמי שמתמקד במלחמות ובאינטרסים של בעלי הון, בזמן שאזרחים מתקשים לשלם את חשבונותיהם. מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, האקים ג’פריס, אמר לעיתון כי המלחמה באיראן העצימה מאוד את הניגוד בין שתי המפלגות.
לא רק איראן: גם טראמפ עצמו פגע במועמדיו
לצד המלחמה, התחקיר מצביע על טעויות פוליטיות קשות שביצע הנשיא. טראמפ תמך במועמדים שנויים במחלוקת, ובהם התובע הכללי של טקסס קן פקסטון, שהפסיד בפער של 12 נקודות אחוז, ודרלין גרהאם מדרום קרוליינה, שהפסידה במדינה שלא בחרה סנאטור דמוקרטי מאז 1998.
הנשיא גם עיכב את אישור הוצאות הבחירות של ועדת הפעולה הפוליטית שלו, שהחזיקה בכ-400 מיליון דולר. העיכוב אילץ את הרפובליקנים לרכוש זמן פרסום במחירים גבוהים במיוחד בשבועות האחרונים של הקמפיין. באחת מתחנות הטלוויזיה באלסקה שילם הארגון של טראמפ 30 אלף דולר עבור משבצת פרסום שהדמוקרטים רכשו תמורת 2,700 דולר בלבד.
דובר ארגון MAGA Inc, אלכס פייפר, דחה את תיאור השיחות הפנימיות בתחקיר וטען כי מדובר בציטוטים מומצאים וברכילות כוזבת. אבל התוצאה הפוליטית נותרה בעינה: הדמוקרטים השיגו רוב בשני בתי הקונגרס, וטראמפ נאלץ להודות שהמלחמה פגעה בסיכויי מפלגתו, אף שהוא ממשיך להגן על ההחלטה לצאת אליה.
מבחינת ישראל, התחקיר ממחיש עד כמה המלחמה המשותפת באיראן הפכה מסוגיה ביטחונית לסוגיה פוליטית פנים-אמריקנית. אף שהדיווח אינו קובע כי התמיכה בישראל עצמה גרמה לתבוסה, הוא חושף את המחיר האלקטורלי הכבד של המערכה מחיר שעשוי להשפיע על החלטותיו הבאות של טראמפ בנוגע לטהרן.
הנשיא עצמו כבר הודה שהיה מקבל שוב את ההחלטה לתקוף באיראן, למרות הנזק הפוליטי. אבל בבית הלבן יצטרכו להתמודד מעתה עם מציאות חדשה: מלחמה שהוצגה כניצחון צבאי הותירה אחריה תבוסה פוליטית, וקונגרס דמוקרטי שיכול לנסות להגביל את חופש הפעולה של הנשיא בשנתיים שנותרו לכהונתו.