לאור תוצאות הבחירות האחרונות, דוברים מימין ומשמאל משתמשים - איש איש על פי צרכיו ועמדתו הפוליטית - בנתונים לא מדויקים, שלא לומר שגויים, באשר למספרו ומשקלו של המגזר הערבי לצרכי בחירות בישראל. בואו ננסה לעשות סדר במספרים, על פי נתוני ואומדני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס).
אוכלוסייה כללית מול שיעור הערבים: נכון לספטמבר 2026 חיים בישראל 10.305 מיליון תושבים, מתוכם 2.173 מיליון ערבים - קרי 21.7%. זהו הנתון שפוליטיקאים מימין ומשמאל נוהגים להשתמש בו: הראשונים כדי להעצים את תחושת פוטנציאל האיום הביטחוני־דמוגרפי, והאחרונים כדי להדגיש כי לא ניתן להתעלם ממשקלם של למעלה מחמישית מהחברה הישראלית.
מי נכלל בהגדרה הסטטיסטית "ערבים"? הלמ"ס כוללת בהגדרה זו גם את הדרוזים, שמספרם בשנת 2026 עומד על 154,400 אזרחים, וכן כ־7,000 חיילי ופליטי צד"ל שעברו עם משפחותיהם את הגבול מלבנון לישראל בשנת 2000. מנתוני הלמ"ס לא ברור לגמרי היכן מופיעים כ־5,000 אזרחים צ'רקסים - האם הם משויכים סטטיסטית ל"ערבים" או ל"אחרים". אף שההגדרה "ערבים" היא במהותה רחבה, אין חולק על כך שמבחינה פוליטית יחסם של הדרוזים, פליטי צד"ל והצ'רקסים כלפי הרוב היהודי שונה בתכלית השינוי מזה של רוב האוכלוסייה הערבית.
ערביי מזרח ירושלים ומשקלם האלקטורלי: בשנת 2026 עומד אומדן מספרם של ערביי מזרח ירושלים על כ־400,000 תושבים, הנכללים סטטיסטית בלמ"ס תחת ההגדרה "ערבים". רובם אינם אזרחים אלא בעלי מעמד של תושבים, ללא זכות הצבעה בבחירות הארציות, ולכן מנקודת מבט פוליטית משקלם בבחירות אלו כמעט אפסי.
לפיכך, לצרכי בחירות ארציות בלבד חיים בישראל כ־1.6 מיליון אזרחים ערבים בעלי זכות בחירה (בניכוי ערביי מזרח ירושלים, דרוזים, פליטי צד"ל וצ'רקסים - אם כי ייתכן שפה ושם חלק מזערי מהם הצביע למפלגות הערביות). במילים אחרות, משקלם של האזרחים הערבים לצרכי בחירות מהווה 15.52% בלבד מהאוכלוסייה הכללית.
מהנתונים הללו מתבקשות לדעתי שתי מסקנות עיקריות:
א. הישג ייצוגי חסר תקדים:
ההישג של המגזר הערבי בבחירות האחרונות - 19 מנדטים מתוך 120 חברי כנסת (15.83%) - הוא אדיר, בהתחשב בכך שקיבלו ייצוג פרלמנטרי הגבוה ממשקלם הסטטיסטי האמיתי לצרכי בחירות. הישג זה מתעצם ומקבל משנה תוקף לאור העובדה שמדובר באוכלוסייה צעירה מאוד: 35.5% במגזר הערבי הם בגילאי 0-17 (גילאים שאינם משתתפים בבחירות), לעומת 31.4% בלבד בקרב האוכלוסייה היהודית.
ב. הפוטנציאל המוניציפלי בירושלים:
תושבי מזרח ירושלים הערבים נמנעו עד כה ברובם המכריע מלבקש אזרחות ישראלית (רק כ־5,000 מתוך כ־400,000, שהם כ־1.25%), כנראה בשל חששם ומאיומי הרשות הפלסטינית כי צעד כזה יקבע דה־יורה את שליטת ישראל בעיר. אולם, לא מן הנמנע כי לאור הישגיהם המרשימים של אחיהם האזרחים בבחירות האחרונות, הם ינצלו בעתיד הקרוב את מעמדם כתושבים וייצאו בהמוניהם להצביע בבחירות המוניציפליות בירושלים.
אם תרחיש זה יתממש, לא ירחק היום שבו ראש עיריית ירושלים יהיה ערבי־מוסלמי, העלול או עשוי (תלוי בעיני המתבונן) לחתום על הסכמי "ברית ערים תאומות" עם עמיתיו המוסלמים - ראשי הערים של ניו יורק ולונדון.
הכותב הוא לשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה, ובוגר המכללה לביטחון לאומי (מב"ל).